אין תקווה ואין מוצא
אין אפילו כוח להתמודד
אני עבד לדיכאון של עצמי
הפחד משתק מכדי לתפוס שליטה
אני חסר כוחות מול השדים שבמוח שלי
כבול בשלשאות ברזל לזכרונות
ניזון מהרס עצמי ממושך
ושום דבר לא הולך להשתנות
אם היתה הצדקה לבכיינות פואטית
הייתי ממלא מחזות שלמים
על איך שאין לי שליטה על החיים שלי
והחרדות הבלתי פוסקות
השתלטו על איפה שההגיון
והמודעות העצמית היו פעם
אם היה לי אומץ
הייתי מסיים עם זה
אבל יש לי רק להמשיך לסבול לפי שעה
helped me to overcome through the obstacle named "HA-TICHON", lmao.
(ok, i could write something much more smarter that this, but... whatever :>) nyamych